שתי דמויות מרכזיות בהיסטוריה התנ”כית הם שאול המלך ודוד, עבודה זו מתארת את דמותם ופעולתם של שניהם. דמותו של שאלו המלך מתוארת במגמת ירידה מחיובי לשלילי, שאול תואר שאינו יציב ולעיתים משקר לטובת קידום אינטרסים אישיים שלו, וגם תואר שאין לו מנהיגות אלא העם מוביל אותו ומכופף אותו מהיבט דעותיו (בר-אפרת ושמואל, 1996). מכוון שבמקום שהמלך יומר לעם איך להתנהג, העם בוחר לו את דרכו והמלך נגרר אחריו. האפיון השלישי של שאול נמשך, כאשר שאול התחנן אל שמואל שיסלח לו וישוב עמו להשתחוות לה’ (בר-אפרת ושמואל, 1996). לכן דמותו של שאול מתוארת כהפכפכה, הוא הפך מדמות צייתנית וחיובית לדמות שלילית, שהרי אין דומה העובר עברה אח לעובר שתי עברות (כץ, 2015).
ולגבי דמותו של דוד אבו אלפתח תאר את דויד כדמות שלילית מבטן ומלידה. כבר מרגע לידתו היה דויד מעין “משיח של רשע”, ויעוד על ידי אביו להטות את ישראל מדרך האמת, וליצור מרכז מתחרה למקום המקודש האמיתי על פי האמונה השמרנית- הר גריזים. אבו אלפתח מקפיד להדגיש שבחירתו של דויד בירושלים הייתה פסולה, ולכן מכנה את ירושלים בכינוי גנאי, דוגמת “גפנא”, כינוי שמרמז שזהו מקום של שיכורים, או “בית המכתש”, בית הנגע, שהוא סירוס מכוון של הביטוי “בית המקדש” (De Robert, 2000, 24). חשוב לציין שדוד כיהן כשר צבא בצבאו של שאול, וה’ הצליח את דרכו, וקרנו של דוד עלתה “וייטב בעיני כל-העם וגם בעיני עבדי שאול”. אך בשלב זה לא היה ברו יחסו של שאול לדויד, תחילה שאול אהב את דויד, אך לאחר שהתחיל להיות אהוד התחילה הקנאה מצד שאל, ונאמר “ויהי שאול עון-את דוד מהיום ההוא והלאה” עוינות וחשש אלה הם המניע של שאול לפגוע בדוד (ברוש, 2016).
לכן בעבודה זו מאוד עניין אותי לדון בנושא מערכת היחסין ביו שאול ודוד, לכן שאלת המחקר הינה כדלקמן:
כיצד התאפיינה מערכת היחסים בין שאול לדוד?
העבודה מכילה שלושה פרקים מרכזיים, הפרק הראשון הינו תיאור דמותו ופועלו של שאול המלך; הפרק השני הינו מאפייני דמותו של המלך דויד.; הפרק השלישי הינו היחסים בין שאול ודוד.; הפרק האחרון הינו סיכום.