בכל מדינה בעולם כל מיעוט שואף לקבל אוטונומיה אתנו-לאומית במדינה שבה הוא חי. הרי לאוטונומיה יש משמעות חשובה לאותו מיעוט שמקנה להם זכויות ושוויון עם הרוב באותה מדינה שבה הם חיים. ולעיתים מקנה להם יכולת של נקיטת חוקים והחלטות הקשורים
אליהם באופן עצמאי. במלים אחרות תהיה להם הזכות לבחור ולחוקק חוקים משלהם בעצמם ללא הכרח משלטונות המדינה. הרי לאוטונומיה יש סוגים שונים והעיקריים בהם היא אוטונומיה טריטוריאלית שמקבלים קבוצה של אנשים המתגוררים ביחד ובאותו מקום, ויש את האוטונומיה הפרסונאלית שהפרט מקבל לאור שיוכו לקבוצת אנשים שהם המיעוט במדינה ושלא בהכרח מתגוררים באותו מקום גיאוגראפי.
לאור חשיבות הנושא של מיעוט ואוטונומיה, סקרן אותי מאוד מה קורה אצלנו במדינת ישראל, האם המיעוט הערבי מקבל זכויות או בכלל אוטונומיה בצורה דומה או זהה למיעוטים אחרים במדינות אירופה ובעולם. הרי על מנת לקבל אוטונומיה צריך מאמץ ותביעות נגד המדינה שבה הרוב בדרך כלל קובע את החוקים, אורח החיים, השפה הדומיננטית, הכלכלה, החינוך ועוד.
נשאלת השאלה האם בכלל למיעוט הערבי בארץ יש זכויות שוות לרוב היהודי, האם יש הכרה במיעוט זה כמיעוט אתנו-לאומי או כקבוצת מיעוטים ללא לאום, אשר נמצאים במדינה הזאת בגלל הכיבוש של כוחות המדינה לארץ זו בתקופת המנדט הבריטי. אז איך מוגדרים מיעוט זה בארץ, ואיך מקבלים יחס מהמדינה, והאם נחשבים למיעוט שיכול להילחם ולחתור לאוטונומיה מכל סוג עם אותה נקודת התחלה של כוח ורמת תמיכה שיש למיעוטים שונים בעולם?
לכן על מנת לענות על שאלות אלו, העבודה בנויה משלושה פרקים עיקריים הראשון בהם דן בהגדרה של אוטונומיה על ידי חוקרים רבים תוך התייחסות לשתי סוגים עיקריים טריטוריאלית ופרסונאלית, ובפרק השני יש התייחסות למעמד המיעוט הערבי במדינת ישראל, ולבסוף בפרק השלישי התייחסות לאוטונומיה של המיעוט הערבי בארץ והמאמצים שלהם. ובסוף יש דיון וסיכום אישי.