משפטים

מערכת הביטחון בישראל מציבה צורך עיקרי להגן על קיומה של מדינת ישראל, ולעמוד מול איומים אפשריים שמניעים אותה לפעול, וזו תפיסה חשובה מהיבט ביטחוני. סוגיה זו מתעוררת בין היתר, בשל גישה הגנתית שמנחה קבלת החלטות של מערכת הביטחון במדינה על מנת להגשים האינטרס הציבורי הביטחוני שכולנו רוצים בהגשמתו.
בתי המשפט שנדרשים לעיין בסוגיות המשפטיות שכרוכות בעניין הביטחון והתביעות הנזיקיות, עושים זאת באיזון זהיר, שבין המדינה לבין האזרחים. כידוע, גם אחרי חקיקת חוק הנזקים האזרחיים, המדינה מקבלת הגנה חוקית מפני תביעות אלה, כאשר מדובר בפעולה מלחמתית שמוכרזת על ידי מערכת הביטחון בישראל.
ישנן פעולות צבאיות ומשטרתיות אחרות שמתבצעות כדי לשמור על ביטחון ציבורי פנימי, גם כאשר לא מוכרז על תקופה זו כתקופת מלחמה, אשר מצריכות פעולות התקפיות. יחד-עם-זאת, מבחינה גאוגרפיית מדינת ישראל נמצאת סביב חלק ממדינות השכנות שמוגדרות על ידי כוחות הצבא כמדינות אויב. ועוד, כי יכול מאוד להיות פעולות טרור בידי טרוריסטיים שמתבצעים כנגדה, ודעות פוליטיות אחרות שמצריכות הגנה הכרחית כביטחון פנים. לכן המדינה תנקוט בפעולות אלו על מנת להרתיע ולסכל את אותם אנשים שרוצים ומעודדים לבצע פעולות אלו, וכוונתה של המדינה להגשים אינטרס חשוב זה, ולהגיע לרמה גבוהה של ביטחון ושלום ציבורי.
בתי המשפט נוטים להרחיב את אחריותה הנזיקית של המדינה גם בעניין פעולות אלה, תוך כדי בחינת הנסיבות, ואם לא מדובר בפעולה מלחמתית, רואים בפעולות אלה של המדינה כרשלניות, וכי ניתן להטיל אחריות נזיקית ולחייבה לשלם פיצויים. עניין חשוב זה מהווה למצב של נקיטת אמצעי זהירות משמעותיים וגם לשמור על האינטרס הציבורי הביטחוני.
עניינה אותי השאלה שרואה בה חשיבות רבה, שרציתי לחקור, והיא:
לכן עבודה זו עניין אותי נושא אחריות המדינה במקרה של נזק שנגרם כתוצאה מהגשמת אינטרס ציבורי ביטחוני, להלן שלאת המחקר: האם מן הראוי להטיל אחריות על המדינה בגין קרות נזק שנוצר תוך כדי הגשמת אינטרס ציבורי ביטחוני?
האם הטלת אחריות על המדינה בגין קרות נזק שנוצר תוך כדי הגשמת אינטרס ציבורי ביטחוני הוא שיקול נכון , צדקי ומוסרי ? האם המדינה צריכה לפצות בגין מעשה שנעשה בתום לב, ותוך כוונה לשמור על ביטחון המדינה ועל אזרחיה ותושביה? האם בתי המשפט יקבלו תביעה נגד המדינה במצבים כאלה? האם יש למשפט המשווה את אותה הדעה, הדרך, והפרשנות להגיע למסקנה כמו בישראל ?
בפרק הראשון אפרט אודות עוולת הרשלנות, התפתחותה, והתייחסות בתי המשפט בנוגע אליה, וקשירתם להטלת אחריות על המדינה, היתרונות והחסרונות של גישה זו, יחד-עם בדיקת דעות שונות שמתארות תמיכתן בנושא, והתנגדותן. אני מראה את האופן בו היו בוחנים את אחריותה של המדינה לפני חקיקת חוק הנזקים האזרחיים בישראל, ואחרי חקיקת החוק והתייחסות בתי המשפט בעניין הספציפי שאני חוקרת.
בפרק השני, אדון בהתייחסות הגישות השונות של מדינות אחרות שדומות במהותם לשיטת המשפט שלנו, והסיבה העיקרית לבחירתי בהן היא, שהשופטים בישראל מאזכרים את שיטת המשפט שלהן הכי הרבה בהכרעות השיפוטיות. לכן ראיתי לנכון לבדוק יותר משיטה אחת על מנת לעזור לי לגבש עמדה, ומסקנות רחבות יותר.
בפרק השלישי, אני מציגה את התיזה העיקרית אותה אבקש להוכיח, וכי אני סבורה שאין תשובה חד משמעית: ב”כן או לא”, אך צריך למצוא מסגרת בוחנת על מנת להגיע לתוצאה אחידה, ולא להרחיב את האחריות, כך שברצוננו להגיע לכוונה מסוימת, אבל מגיעים למצב של תוצאה בה נתחרט.

כל חברה מודרנית ומתקדמת בעולם רואה בצורך לשמור על אזרחיה בריאים ושלמים, תוך הפיכת אזרחים אלו לבעלי משאב אנושי עתיר עשייה ותרומה לקהילה ולחברה בכלל. אך העובדה שבכל חברה נולדים ילדים בעלי מום או פגם מסוים אשר גורם להם לא להיות פעילים וחברים בקהילה האנושית המוצלחת,בצורה מספקת והצפויה מכל אזרח. או מקרים שבהם נולדים ילדים ללא אבות או במלים אחרות כנגזרת של נישואין אסורים, או פליליים (אונס, גילוי עריות ועוד), ובמקרים אחרים גם מסיבה דתית ומסורתית האישה לא מוכנה לבצע הפלה על אף שמערכת הרפואה הודיעה לה שבנה יולד עם מום. אך השאלה המעניינת בעבודת זו ומסקרנת אותי עד מאוד, האם העובר הינו “אדם” בכל המשמעות מזה, האם מגיע לו זכויות משפטיות וחברתיות כמו שמגיע לאדם שחי. האם הוא יצור חי או לא? ובכלל אם כן ממתי הוא נחשב ליצור חי? או אדם בעל זכויות?
בנוסף בעבודה זו אתייחס לאיזון בין אינטרס האישה והאוטונומיה והזכות על גופה ועל הנעשה בו, לצד האינטרס והזכויות של העובר לגבי התפתחותו וחייו שבאים עם הלידה?
הרי נמצא כאלו שרואים בהפלה המלאכותית כמעשה פלילי השווה לרצח או רציחה של יצור חי, ויש אחרים שרואים בהליך זה “הפלה מלאכותית” כדבר שנמצא בהחלטתה היחידה של האם וכל החלטה שתקבל הינה מקובלת לאור העובדה שהיא האדון של גופה ונפשה. וכמובן יש את הדעות והמחשבות הדתיות מתי נחשב העובר לאדם, ובכל לגבי איסור ההפליה בעבור זה כאשר מלאו לו מספר שבועות.
ההלכה המשפטית או החוקה והתקנות הקיימים לא מתייחסים במדויק למשמעות של אדם בחוקים השונים, אם זה בחוק היסוד: שמירה על כבוד האדם וחירותו בהיותו אדם. ואם בחוק העונשין שכולו מיוחס לאדם אך האדם אינו מוגדר. זכויות העובר נושא מורכב ובעל תיאוריות משפטיות, פילוסופיות, דתיות שונות, והיבטיו המשפטיים אינם מצליחים לכלול את כל משמעותיו ואין בהם למצות את מהותו. כמובן זה נושא גדוש במשקעים רגשיים, אנושיים ובין-אישיים, בהיבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, וכמובן מוסר, דת, אתיקה, ערכים חברתיים ונורמות משפטיות.
לכן שתי השאלות העיקריות שאדון בהם בעבודה זו הנן:
האם העובר מהווה “אדם” בחוקה משפטית ואם כן, מתי במהלך ההיריון נעשה העובר אדם בעל זכויות משפטיות וחברתיות?
האם לעובר יש זכות לחיים ומה האיזון הקיים בין זכותו לזכויות האם ובריאותה, אשר באים לידי ביטוי בדינים המסדירים הפסקת הריון?

החוקה הקיימת כן נדונה בזכות העובר, לאחר היוולדו, בדבר הגשת תביעה בנזיקין, בגין נזק שנגרם לו במהלך ההיריון והלידה ובכלל זה מקרים של “הולדה בעוולה”.
לכן בעבודה זו אתחיל בסקירה של מעמד העובר, הדין הקיים, מאזן האינטרסים בין זכויות האם לעובר, המצב הקיים בפועל, משפט משווה.

במדינת ישראל שיש בה רוב המקרקעין הינו בבעלות הציבור, צצים רבים מתביעות מקרקעין בצל עסקאות נוגדות, כאשר בעל מקרקעין מוכר את רכושו לקונה ראשון ולפני סיום רישום העסקה מוכר את המקרקעין לעוד קונה ובכך נגרמת תאונה משפטית. כאשר לתאונה משפטית זו יש התייחסות בסעיף 9 לחוק המקרקעין , כדלקמן:
“התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל מתום-לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום-לב-זכותו עדיפה.”
אך מעטפת המשפט מפעילה שיקולים שונים אשר יוצאים ממסגרת הסעיף לעיל, ומטילות על הקונה הראשון או השני אחריות הוכחת תום הלב בביצוע העסקה. דוגמת הלכת גנז ודיני ההשתק ועוד. לכן מאוד מעניין אותי בעבודה זו לבחון ולהציג את השפעת מעטפת השיקולים המשפטיים על החובות והזכויות בתחרות בין עסקאות נוגדות, להלן שאלת המחקר:
באיזה אופן שיקולי מערכת המשפט משפיעה על זכויות וחובות בתחרות בין עסקאות נוגדות?
העבודה בנויה מארבעה פרקים עיקריים, כאשר בפרק הראשון מתייחס למה הדין קובע סעיף 9 לחוק המקרקעין לעיל, תוך התייחסות לסוגי החזקה במקרקעין ועוד כמה פסקי דין בעניין. לאחר מכן בפרק השני, מתייחס למעטפת השיקולים במערכת המשפט לעניין של עסקאות נוגדות, ורשלנות הקונה ברישום הערת אזהרה, המעטפת הנורמטיבית בפסק דין גנז ועוד. ובפרק השלישי התייחסות לסוגי הקניין הפרטי, חוקתי ומנהלי, אשר בוא מובאת בפני הוקרא את ההבנה של עסקאות במקרקעין ואחר בין פרט לפט, בין פרט למדינה, ובין מדינה לפרט. לאחר מכן בפרק האחרון פרשנות אישית וסיכום.

מבוא
המהפכה החוקתית בשנת 1992 שינתה את פניו של המשפט החוקתי במדינת ישראל, אשר בה נחקקו חוקי היסוד: חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו . חוקי היסוד הם עליונים על פני חוקים רגילים, וניתנה סמכות לבית המשפט לבטל חקיקה ראשית של הכנסת אם החוק סותר חוק יסוד, וניתן לשנות חוק יסוד רק באמצעות חוקי יסוד אחר . הואצל מעמד חוקתי לזכויות אדם בחוק יסוד זה, שבו נקשר בעוגן, בין היתר, את ערכי היסוד הבסיסיים של האדם, שהם הנושא המרכזי המוצג בהבלטה, דהיינו: כבוד האדם ואת חירותו, אשר פועלים יוצא לזכויות האדם שמוגנות בחוק יסוד זה. אך, לא עוגנה באופן חוקתי, את הזכות הבסיסית של האדם לחופש הביטוי אשר מעניקה זכות בסיסית לאדם היותו אדם, ומאפשרת לו להתבטא, מבלי הטלת הגבלה חסרת הצדקה והיגיון כלשהי על כך, נותנת לו אופציה להגיד את שברצונו להגיד בלי פחד, ולהביע את דעתו בצורות שונות.
מן האמור לעיל, ראיתי שאין דיון והתייחסות לנושא חופש ביטוי, ודווקא ביטוי סימבולי שמדבר על צורה שונה ומיוחדת וייחודית של הזכות לחופש הביטוי, שמצריכה הגנה חוקית ופסיקתית, למרות שהגיע לפתחו של בית המשפט מקרים שהיה יכול להרחיבה ולהכניסה לפחות ברמה הפסיקתית , ובעוד שהזכות איננה מעוגנת בחוק יסוד, לכן בחרתי לבחון את גבולות חופש הביטוי הסימבולי, וכוונת המבצע באופן סובייקטיבי ואובייקטיבי, ורצונו להביע דעה ולהעביר מסר, השאלה העיקרית שברצוני לחקור היא: מהם גבולות חופש הביטוי הסימבולי בין כוונת המבצע לבצע את המעשים לבין כוונתו להביע דעה ?.
בתי המשפט שנדרשים לעיין בסוגיות המשפטיות שכרוכות בעניין חופש הביטוי, צורותיו, ומגבלותיו, עושים זאת באיזון זהיר, שבין האינטרסים המדינתיים לבין זכות בסיסית זו. כידוע, גם אחרי חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בתי המשפט נותנים לזכות זו מעמד חוקתי, אך מאפשרים לפגוע בה אם קיים אינטרסים מדינתי שמצריך הגנה יותר, כאשר מדובר בנסיבות מסוימות מיוחדות שמצריכות פגיעה זו.
בפרק הראשון אפרט את אודות הזכות לחופש הביטוי בישראל, הרציונליים להגנה עליה, צורותיה, היקפה וגבולותיה. אני מראה את המצב המשפטי לפני ואחרי חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והתייחסות בתי המשפט לעניין, ולאחר מכן אני מראה את ההגבלות בזכות חופש הביטוי הסימבולי.
בפרק השני, אדון בהתייחסות הגישות של ארצות הברית ואמנת זכויות האדם האירופית. שדומות במהותן לשיטת המשפט שלנו, הסיבה העיקרית לבחירתי בהן היא, אחרי שחקרתי הגעתי למסקנה כי בתי המשפט שלנו, נוטים לצטט ולהזכיר בנושא חופש הביטוי את הדין בארה”ב, יחד-עם-זאת, בתיקון הראשון של ארצות הברית עגנה את הזכות לחופש הביטוי באופן חוקתי , ובתי המשפט האמריקאים מייחסים לה חשיבות רבה בפסיקה, כך עזר לי לגבש לעצמי עמדה ומסקנות, בקיום הבדלים כאשר הזכות מעוגנת באופן חוקתי לעומת החוק בישראל.
בפרק השלישי, אני מציגה את התיזה העיקרית אותה אבקש להוכיח, וכי אני סבורה שאין תשובה חד משמעית של מה הן ההגבלות של הזכות לחופש ביטוי הסימבולי בדין המצוי, לכן צריך למצוא מסגרת בוחנת על מנת להגיע לפתרון אחיד בו, נאפשר לכל סיטואציה להיכנס לגדרו, וזה מצריך עבודה משפטית משולבת בין המחוקק לבין בתי המשפט בישראל.

מבוא
להיות אדם יהודי במדינת ישראל משמעות חוקית, לגבי הזכות להגירה והתאזרחות, מעמד אישי כפיפות לחוקים דתיים, ואף יכולת רכישה של מקרקעין. לכן השאלה כיצד באות לידי ביטוי סוגיות חוק השבות בעניין מיהו יהודי ומי יכול לממש את הזכות בחוק השבות לארץ ישראל ? השאלה הזו הפכה להיות נושא פוליטי רגיש ונפיץ מאוד. במספר תחומים נדרשו קריטריונים כדי לקבוע האם אדם הוא יהודי או לא. מדינת ישראל זקוקה לקריטריונים לקביעת יהדותו של אדם משום שיש לכך משמעות חוקית ,דבר שעלה עכשיו בכל הקשור לחוק הלאום. ההלכה היהודית מגדירה בבירור מיהו יהודי מכיוון שהדבר משפיע על תחולת מצוות ההלכה עליו, וכן משפיע על הדרך בה צריך לנהוג באדם זה על פי ההלכה. זרמים לא אורתודוקסים ביהדות קובעים מיהו יהודי לצורך השתייכות לקהילה, אך הם נדרשים לכך במידה פחותה. הנאצים ביחד עם גופים אנטישימיים למדו וחונכו על השאלה מי הוא יהודי וידו להבדיל בין יהודי ללא יהודי על מנת לזהות את הפרטים באוכלוסייה אותה הם רדפו.
החוק הישראלי מגדיר את האדם יהוד לפי שלושה נק’ מרכזיות: רישום במרשם האוכלוסין, הכרעתו של בית דין בשאלות הנוגעות למעמד האישי של האדם כגון נישואין, גירושין וקבורה יהודית, וחוק השבות. יש לציין כי ההגדרות הדתיות של מי הוא יהודי לא בהכרח מקבילות ומפורשות על פי פרשנות משפטית שנעשו ע”י שופטים.
שאלת המחקר בעבודה זו:

כיצד באות לידי ביטוי סוגיות חוק השבות בעניין מיהו יהודי ומי יכול לממש את הזכות בחוק השבות לארץ ישראל ?
להלן תוכן עניינים:
א. מבוא
ב. חוק השבות
ג. יהודים מלידה
ד. כאילו יהודים וזכאים לעלות לארץ
ה. יהדות דת או לאום
ו. מרשם האוכלוסין
ז. מעמד אישי
ח. על פי ההלכה
ט. גיור כהלכה – הצטרפות ליהדות
י. ההגדרה הדתית והשלכותיהה הדתיות
יא. היהודי במשטר האנטישימי
יב. מי הוא יהודי ע”פ ההיסטוריה
יג. חוקי הגזע בגרמניה הנאצית
יד. תיקון חוק השבות – 1970
טו. ממי הוא יהודי – משמעויות והגדרות החוקיות והדתיות
טז. סיכום
יז. סוף דבר
יח. ביבליוגרפיה

הגנת זוטי דברים הינה הגנה הבאה למנוע התעסקות בית המשפט עם זוטות ולהגן על הנאשם מפני דין פלילי על מעשה שאין בו פגיעה בנורמות החברתיות ובאינטרס הציבורי. בשנת 1995 נכנס לתוקף תיקון מס’ 39 לחוק העונשין התשנ”ד-1994 (להלן:”תיקון 39″), ובין הוראותיו החדשות נכלל סעיף 34 יז’ לחוק העונשין , התשל”ז 1977- קובע את סייג “זוטי דברים” בדין הפלילי:
“לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך”.
לכן תיקון זה בעל משמעות כבדה שהביא לידי שינוי מהותי את החלק הכללי של החוק, על מנת להתאים את חוק העונשין להתפתחויות חוקתיות לפי טיב, נסיבות, תוצאותיו והאינטרס הציבורי במקרה שהמעשה קל ערך. וכי החוק לא נועד לזוטות וכי בתי המשפט לא יטיחו עצמם להידרש לבירור תביעה שלא נדרשת בה הגנה על פגיעה של ממש בעוד הגנת “מעשה של מה בכך” בדין האזרחי מהווה הגנה מהותית, הרי שסייג “סוטי דברים” אינו נוטל העוקץ מהפליליות שבמעשה העבירה, אלא אך פטור את העושה מלשאת באחריות הפלילית שהדין קבע לאותו מעשה פלילי. לדעתי תיקון 39 בחוק העונשין ושימוש בהגנת זוטי דברים שומר על המשאבים העיקרים של בית המשפט לעסוק במעשים הפליליים הכבדים שיש בתוצאת המעשה אחריות פלילית מובהקת לאור פגיעה באינטרס הציבורי הלכה למעשה. ובכך ריכוז עיקר המשאבים לטיפול בעבירות פליליות חמורות יתכן ויבטיח סדר חברתי.
לכן, ניתן לאפיין את המשפט הפלילי ככלי משפטי שאחת מטרותיו העיקריות הינה שמירה על ערכים חברתיים שהוכרו כראויים להגנה, וכי פגיעה בהם מהווה פגיעה באינטרס הציבורי ובחיים החברתיים. עם זאת באה השאלה האם כל פגיעה בערך שמוגדר כמוגן מהווה פגיעה שצריכה לחסות תחת החקיקה הפלילית או יש לבחון את הגנת זוטי הדברים במקרים אלו. ואם יהיה שימוש בהגנת זוטי דברים איך בתי המשפט מתייחסים ומקבלים הגנה זו. הרי ידוע שהדין הפלילי החמור ביותר ונשאלת שאלה האם כל פגיעה בערך מוגן חברתית מתעוררת עילה והצדקה לעונש פלילי, לכן התיקון 39 בחוק העונשין והגדרת “הגנת זוטי דברים” מהווה תשובה כי לא כל פגיעה בערכים המוגנים מהווה עילה מספקת לעונש פלילי. והבעיה שהעבירות בחוק הפלילי מנוסחות בכלכליות ולא יורדות לרוב לפרטי העבירה, החוק לא מגדיר בצורה חד ערכית את פרטי העבירה שמשמעותה פגיעה בערכים המוגנים חברתית. ולא ניתן לצפות ולהגדיר כל העברות האפשריות שבהן יש פגיעת בערכים המוגנים דבר זה יהפוך את החוקה כלא אפקטיבית. על אף העובדה שניסוח כללי של החוקה הינו נכון ואפקטיבי במציאות, אך ניסוח כללי גורם גם לכך שבמסגרת העבירות הפליליות נכנסות עבירות שלא עולים על הכוונה שיעלו לכדי עבירה פלילית. לזאת, הגנת זוטי דברים נועדה ביסודה לקבוע ולצור הפרדה בין אותן עבירות שעולות לכדי פגיעה בערכים המוגנים, ולבין אלו שנכללים בעבירה הפלילית לאור הניסוח הכללי אך לא עולות לכדי פגיעה בערכים המוגנים וכאלו שביקש המחוקק למנוע ולמגר באמצעות ענישה פלילית.
לאור הנזכר לעיל, במסגרת עבודה זו אבחן את מהותה של הגנת זוטי דברים והקושי ליישום הגנה זו בבתי המשפט, ובאופן שבה בתי המשפט מתייחסים לשימוש בהגנת זוטי דברים במסגרת הפסיקה בבתי המשפט.
להלן הפרקים בעבודה זו:
מבוא 3
פרק א’- זוטי דברים- היסטוריה והתשתית הקיימת. 5
פרק ב’-הגנת זוטי דברים, פרשנות וגישת בית המשפט. 11
פרק ג’- זוטי דברים- המהות בבסיס הסייג ומשקלו. 17
מעמדו הפרוצדוראלי של סייג זוטי דברים 20
פרק ד’- סייג זוטי דברים- היסוד העובדתי. 22
פרק ה’- סיכום 27
פרק ו’- מקורות. 29

מבוא
בעולם ובארץ במערכת המשפט נתקלים שופטים,תובעים, עורכי דין בריאות שהן לא ישירות מצביעות על אמת משפטית ועובדתית. במלים אחרות קיימות ראיות ישירות על מסך זיהוי ועדי ראייה, וראיות נסיבתיות שנדרש על ידי השכל הישר והניסיון להסיק ממצאים עובדתיים לשם אישוש הטענה בדבר העבירה שבוצעה על ידי הנאשם. ישנה אפשרות להפליל פלילית נאשם על סמך מכלול של ראיות נסיבתיות. נושא זה מסקרן אותי ומעניין אותי עד מאוד, לאור העובדה שלא פעם שומעת מחברים שהנאשם הזה הינו חף פשע והורשע בפלילי, או האחר פושע והינו חופש ולא הורשע על אף מכלול הראיות הנסיבתיות שלפעמים מוכרות ברמה גבוהה מאוד אפילו לכלל הציבור.
לכן תופעה מעניינת זו שהאדם לא מוכן להטיל אחריות על אחר בדבר עבירה שבוצעה, על סמך ראיות נסיבתיות על אף העבודה שבמקרים רבים ראיות אלו יותר אמינות מעדי ראייה וכדומה. לכן עניין אותי בעבודה זו כסטודנטית במכללת קרית אונו לחקור את הנושא המעניין קבילות של ראיות נסיבתיות ומשקלן.
עבודה זו בנויה משלושה פרקים עיקרים הראשון סוקר את המושגים בדיני ראיות , השני ראיות נסיבתיות-מה הן, האם ניתן לבסס עליהן הרשעה ובאילו תנאים, לאחר מכן מתייחסת לפסקי דין ופרשנות משפטית, ופרק אחרון דיון וסיכום.
להלן ראשי הפרקים:
מבוא 3
פרא א’- דיני ראיות מושגי יסודי 4
דיני ראיות 5
ראיה 5
רלוונטיות 5
קבילות 5
משקל 6
דיות ראיות 6
ראיה נסיבתית 6
נטל שכנוע 7
אמת עובדתית 7
אמת משפטית 7
פרק ב’- ראיות נסיבתיות – מה הן, האם ניתן לבסס עליהן הרשעה ובאילו תנאים. 8
ראיה נסיבתית מהי? 8
הרשעות פלילית מבוססת ראיה נסיבתית 9
האם אפשר להסתמך על ראיות נסיבתיות? 10
פרק ג’- פסקי דין ופרשנות משפטית 14
האשמה ברצח למאיר קריאף (ע”פ 6392/13) 15
מדינת ישראל נ’ יונס ואח’ – הרשעה פלילית ואזרחית 18
פרק ד’ – דיון וסיכום 20
סיכום 22
פרק ה’- ביבליוגראפיה 22

תופעת מעורבות קטין בפלילים בישראל הולכת וגוברת – כפי שתופעה זו גדלה גם במדינות רבות בעולם, ואף בהיקף גדול יותר וקשה יותר – למשל ארה”ב קנדה אנגליה וניוזלנד. במדנות רבות כמו בישראל – היו התלבטויות רבות לגבי סוג הענישה ו/או דרכי הטיפול בקטינים עבריינים – ונשמעו קולות רבות במקומות שונים בעולם להחמיר בענישה ולמצוי הדין עם הקטינים בענישה כפי שנהוגים עם בגירים. הקולות בארצות הברית דרשו לצמצם את מרחב שיקול הדעת השיפוטי עד כדי חיוב עונש מוות או מאסר עולם לקטין שעבר עבירה חמורה, אך מבחן המציאות במדינות רבות דוגמת קנדה, ארה”ב, בריטניה, ניו-זלנד ועוד הראה שאין שום מגמת ירידה בעבירות מסוג זה על אף הענישה המחמירה והמרתיעה שהייתה עד היום. חלק מהאזרחים במדינות אלו קראו לבתי המשפט להתייחס לנוער כאל בוגרים מבחינת הדין, ובקשו יד חזקה באכיפת החוק והענישה כלפי בני נוער. מסקירה של חמישה מחקרים משמעותיים ורחבים, שנערכו במדינות שונות בארה”ב בעשור האחרון, עולה מסקנה אחת: נערים שנשפטו בבתי משפט של מבוגרים, הופכים לעבריינים מועדים, דבר אשר מוביל לעלייה בתופעות עבירות פליליות בקרב בני נוער.
בישראל, כמו בעולם המערבי – לצד קולות הדורשים החמרה בענישה של קטינים, נשמעים קולות השוללים גישה זו, מאחר ונמצאה כי הגישה של החמרה בענישה אינה יכולה להשיג את המטרה, וכן מאחר ולגישתם תופעת עבריינות בקרב קטינים היא תוצאה של נסיבות שונות ומשנות שניתן לשנות אותן, דבר אשר יביא להושיט יד לעבריינים קטינים ולתת להם הזדמנות לשוב לחיים הנורמטיביים. קולות אלה סבורים כי שילוב קטינים עבריינים בחברה ומניעת תיוגם בחברה כעבריינים, תביא מחד לצמצום תופעת העבריינות בקרב הקטינים , מאידך החברה תרוויח אזרח נורמטיבי שאינו מהווה עול על המדינה בעתיד .
המחקרים מראים כי בני נוער רגישים יותר להשפעות חברים. תפיסותיהם בנוגע למצבי סיכון אינן ראליות, אוריינטציית העתיד שלהם בלתי מפותחת, דרך קבלת ההחלטות שלהם לקויה ועוד, מכאן אין מקום להשוות אותם לעבריינים בגירים ואין לתת להם אותו יחס עונשי- על עבירות שבצעו.
במהלך השנים האחרונות התפתחו בעולם המערבי וכן בישראל תפיסות חדשות בנוגע לזכויותיהם של ילדים ובני נוער. תפיסות אלה השפיעו על ניסוח האמנה הבין־ לאומית לזכויות הילד, שהתקבלה באו”ם בשנת 1989 ונחתמה ע”י מדינת ישראל בשנת 1991 – דבר שהוביל לשינוי חקיקה בישראל- חקיקה שדואגת ומעמידה את זכויות הקטינים במרכז (כפי שיפורט בהמשך העבודה) . עם קבלת האמנה הופץ לראשונה בעולם מסמך משפטי, המוסכם על מרבית המדינות, המבטיח לקטינים זכויות אזרחיות שלא הוכרו בעבר ומתייחס לגיל ולקטינות כערך מושגי בסיסי. זכויות אלה באו לידי ביטוי גם בחוקי הנוער בישראל ( שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל”א-1971.

במסגרת העובדה דנן אבחן תופעת העבריינות בקרב הקטינים בישראל- דרכי הטיפול והענישה, וכן את התייחסות הפסיקה השונות לעבריינים וקטינים, בין הגישה העונשית והגישה השיקומית טיפולית. כמו כן העובדה תתייחס לתופעת העבריינות בקרב הקטינים, בדין העברי וכיצד התמודד הדין והעברי עם תופעה זו, ודרכי הטיפול בתופעה. בנוסף לכך עבודה דנן, תתייחס להתפתחות החקיקה הישראלית, לזכויות הקטינים, בעקבות האמנה הבן לאומית, וכיצד האמנה השפיעה על החקיקה, בעניין זכויות הקטינים, משלב החקירה במשטרה ועד להכרעת דינם וגזר הדין אם בכלל.

העבודה גם תתייחס לנתונים הסטטיסטים, שנאספו על ידי משטרת ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והתפלגות העבירות, מספר התיקים שנפתחו, מספר הקטינים שהורשעו ועוד נתונים אחרים הרלוונטיים לנושא.
רוב המדינות היום רואות בענישה המחמירה והמותאמת לעבירה פלילית, לא מביאות לשיפור במצבו של הנער להפך גורמת לו לתיוג שונה, ומעצימה את הרגשת העבריינות שבו ומקשה על הסתגלותו בחברה ובהקהילה לאחר ששוחררו מהכלא. ואחרים טענו עד היום שהענישה המחמירה יכולה להרתיע בני נוער, ולמגר עבירות פליליות וחמורות אחרות. אך מבחן המציאות במדינות רבות דוגמת קנדה, ארה”ב, בריטניה, ניו-זלנד ועוד הראה שאין שום מגמת ירידה בעבירות מסוג זה על אף הענישה המחמירה והמרתיעה שהייתה עד היום. חלק מהאזרחים במדינות אלו קראו לבתי המשפט להתייחס לנוער כאל בוגרים מבחינת הדין, ובקשו יד חזקה באכיפת החוק והענישה כלפי בני נוער. מסקירה של חמישה מחקרים משמעותיים ורחבים, שנערכו במדינות שונות בארה”ב בעשור האחרון, עולה מסקנה אחת: נערים שנשפטו בבתי משפט של מבוגרים ישנה עלייה בתופעות עבירות פליליות בקרב בני נוער, כאשר מערכת המשפט מתמודדת עם תופעה זו על ידי שימוש בחוק הנוער( שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל”א-1971.
לאור המציאות הקיימת של גדילה בתופעת העבריינות הפלילית בקרב בני נוער בחברה הישראלית. ובהיותי סטודנטית למשפטים במכללת הכרמל, מאוד עניין אותי נושא שפיטה, ענישה ודרכי שיקום בעבריינות פלילית בקרב בני נוער. לאור זאת שאלת המחקר בעבודה זו הינה:
באיזה מקרים נוקטת מערכת המשפט בענישה מרתיעה נגד קטינים ובאיזי מקרים נוקטת בענישה שיקומית, ומה הם השיקולים המנחים בתי המשפט בהטלת העונש?
לכן בעבודה זו אתייחס תחילה לחוקים הקיימת בנושא הגנה על זכויות בני נוער, וחוקה לשיפוט, ענישה ושקיום בתחומים שונים. לאחר מכן אתייחס למספר פסקי דין שבהם הייתה ענישה פלילית מרתיעה נגד בני נוער שעברו עבירות פליליות שנחשבות חמורות, לאחר מכן אתייחס להליכים החלופיים המקובלים בארץ ובעולם על פני דין פלילי, ולבסון דיון וסיכום.
להלן פרקי העבודה:
מבוא 3
פרק א’- החקיקה בארץ בגין עבירות בני נוער 6
1. מי הוא קטין על פי החוק? 6
2. החקיקה בארץ הרלוונטית לקטינים בארץ 6
סיכום הפרק 9
פרק ב’- משפט משווה והאמנה הבינלאומית 11
האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד 11
אחריות קטינים במשפט הפלילי 13
משפט משווה גיל אחריות פלילית של קטינים 14
פרק ג’- המשפט העברי בענישת קטינים 16
המשפט העברי – והתייחסות לענישת קטינים 16
הגישה השיקומית והגישה העונשית בפסיקה הישראלית 19
פרק ד’- דין פלילי הגישה העונשית 21
כללי: אלימות בקרב בני נוער 21
התעללות מינית קבוצתית של נערים בתלמידת בית ספר 22
התעללות בקרב בני נוער 23
דקירה על רקע רומנטי 25
סיכום הגישה העונשית 25
פרק ה’- הגישה השיקומית 27
סיכום פרק 31
פרק ו’- נתונים סטטיסטים על עבריינות קטינים 32
פרק ז’- סיכום 36
רשימת מקורות 37