מערכת הביטחון בישראל מציבה צורך עיקרי להגן על קיומה של מדינת ישראל, ולעמוד מול איומים אפשריים שמניעים אותה לפעול, וזו תפיסה חשובה מהיבט ביטחוני. סוגיה זו מתעוררת בין היתר, בשל גישה הגנתית שמנחה קבלת החלטות של מערכת הביטחון במדינה על מנת להגשים האינטרס הציבורי הביטחוני שכולנו רוצים בהגשמתו.
בתי המשפט שנדרשים לעיין בסוגיות המשפטיות שכרוכות בעניין הביטחון והתביעות הנזיקיות, עושים זאת באיזון זהיר, שבין המדינה לבין האזרחים. כידוע, גם אחרי חקיקת חוק הנזקים האזרחיים, המדינה מקבלת הגנה חוקית מפני תביעות אלה, כאשר מדובר בפעולה מלחמתית שמוכרזת על ידי מערכת הביטחון בישראל.
ישנן פעולות צבאיות ומשטרתיות אחרות שמתבצעות כדי לשמור על ביטחון ציבורי פנימי, גם כאשר לא מוכרז על תקופה זו כתקופת מלחמה, אשר מצריכות פעולות התקפיות. יחד-עם-זאת, מבחינה גאוגרפיית מדינת ישראל נמצאת סביב חלק ממדינות השכנות שמוגדרות על ידי כוחות הצבא כמדינות אויב. ועוד, כי יכול מאוד להיות פעולות טרור בידי טרוריסטיים שמתבצעים כנגדה, ודעות פוליטיות אחרות שמצריכות הגנה הכרחית כביטחון פנים. לכן המדינה תנקוט בפעולות אלו על מנת להרתיע ולסכל את אותם אנשים שרוצים ומעודדים לבצע פעולות אלו, וכוונתה של המדינה להגשים אינטרס חשוב זה, ולהגיע לרמה גבוהה של ביטחון ושלום ציבורי.
בתי המשפט נוטים להרחיב את אחריותה הנזיקית של המדינה גם בעניין פעולות אלה, תוך כדי בחינת הנסיבות, ואם לא מדובר בפעולה מלחמתית, רואים בפעולות אלה של המדינה כרשלניות, וכי ניתן להטיל אחריות נזיקית ולחייבה לשלם פיצויים. עניין חשוב זה מהווה למצב של נקיטת אמצעי זהירות משמעותיים וגם לשמור על האינטרס הציבורי הביטחוני.
עניינה אותי השאלה שרואה בה חשיבות רבה, שרציתי לחקור, והיא:
לכן עבודה זו עניין אותי נושא אחריות המדינה במקרה של נזק שנגרם כתוצאה מהגשמת אינטרס ציבורי ביטחוני, להלן שלאת המחקר: האם מן הראוי להטיל אחריות על המדינה בגין קרות נזק שנוצר תוך כדי הגשמת אינטרס ציבורי ביטחוני?
האם הטלת אחריות על המדינה בגין קרות נזק שנוצר תוך כדי הגשמת אינטרס ציבורי ביטחוני הוא שיקול נכון , צדקי ומוסרי ? האם המדינה צריכה לפצות בגין מעשה שנעשה בתום לב, ותוך כוונה לשמור על ביטחון המדינה ועל אזרחיה ותושביה? האם בתי המשפט יקבלו תביעה נגד המדינה במצבים כאלה? האם יש למשפט המשווה את אותה הדעה, הדרך, והפרשנות להגיע למסקנה כמו בישראל ?
בפרק הראשון אפרט אודות עוולת הרשלנות, התפתחותה, והתייחסות בתי המשפט בנוגע אליה, וקשירתם להטלת אחריות על המדינה, היתרונות והחסרונות של גישה זו, יחד-עם בדיקת דעות שונות שמתארות תמיכתן בנושא, והתנגדותן. אני מראה את האופן בו היו בוחנים את אחריותה של המדינה לפני חקיקת חוק הנזקים האזרחיים בישראל, ואחרי חקיקת החוק והתייחסות בתי המשפט בעניין הספציפי שאני חוקרת.
בפרק השני, אדון בהתייחסות הגישות השונות של מדינות אחרות שדומות במהותם לשיטת המשפט שלנו, והסיבה העיקרית לבחירתי בהן היא, שהשופטים בישראל מאזכרים את שיטת המשפט שלהן הכי הרבה בהכרעות השיפוטיות. לכן ראיתי לנכון לבדוק יותר משיטה אחת על מנת לעזור לי לגבש עמדה, ומסקנות רחבות יותר.
בפרק השלישי, אני מציגה את התיזה העיקרית אותה אבקש להוכיח, וכי אני סבורה שאין תשובה חד משמעית: ב”כן או לא”, אך צריך למצוא מסגרת בוחנת על מנת להגיע לתוצאה אחידה, ולא להרחיב את האחריות, כך שברצוננו להגיע לכוונה מסוימת, אבל מגיעים למצב של תוצאה בה נתחרט.