שחיקת עובדים במקום העבודה תופעה ידועה ומוזכרת במחקרים שונים, אך לגבי שחיקת עובדים במוסדות רפואיים הינה תופעה מוכרת טוב מאוד בקרב הצוות הרפואי ברוב התפקידים, אחים ואחיות, רופאים,עובדים סוציאליים, שחיקה נפשית בקרב פיזיותרפיסטים, שחיקה בקרב עובדי רנגן ומדיה ואחרים. שחיקה מבטאת שינויים התנהגותיים, הכרתיים ופיזיים. שינויים אלה מופיעים אצל אנשי מקצוע, במיוחד אלה המספקים שירותים לזולת, בעקבות מגע ממושך ומאומץ עם מקבלי השירות. המושג שחיקה הוגדרה לראשונה לפי פרידינברג (Freudenbeger,1974) כמצב של עייפות, התרוקנות הכוחות הפיזיים והנפשיים, מצב של התבלות.
לכן לחץ בעבודה ודחק הם גורמים להרגשת שחיקה בקרב עובדי המוסדות הרפואיים, שנמצאים בסיכון גבוה יותר להימצא במצב של שחיקה בעבודה. ולכן למוסדות הרפואיים יש צורך לדאוג לרווחת העובדים וטיפול במצבי לחץ ודחק בעבודה על ידי הפניית אותם עובדים לתוכניות להתערבות חברתית, וליישם את הגיבושים השונים שהעלו קן דרור ואחרים (2016) לעיל.
מטרת עבודת מחקר זו לבחון את הקשר בין שחיקת עובדים במוסדות רפואיים לבין הקשר שלהם עם מערכות התמיכה החברתיות במוסדות הרפואיים הללו. לאור זאת שאלת המחקר המרכזית בעבודה זו הינה כדלקמן:
שאלת המחקר: מה הקשר ביו שחיקת עובדים במוסדות רפואיים לבין הקשר שלהם עם מערכת התמיכה החברתית בעבודה?
השערות המחקר
להלן השערות המחקר:
השערה 1: קיים קשר בין שחיקת עובדים במוסדות רפואיים לבין מערכת התמיכה החברתית בעבודה.
השערה 2: ככל שמספר השעות שהעובדים משקיעים במוסדות הרפואיים גבוה יותר כך הפניה של העובדים למערכת התמיכה החברתית גבוהה יותר.
השערה 3: ככל שמספר שנות הניסיון עולה בקרב העובדים כך עולה הקשר עם המערכת לתמיכה חברתית.