לתחרויות ספורט ברמה בינלאומית מאז ומתמיד הייתה חשיבות לאומית ופוליטית להרבה מדינות, לפנה”ס,בימי הביניים, ועד היום. עד המאה ה-16 היה השימוש בסמים לשם שיפור הביצועים של הספורטאים תופעה מוכרת ומאושרת. עד שנאסר השימוש בתוספים מזינים וסמים לשימוש ספורטאים. כאשר הקפאין היה גם נחשב לחומר מזין ומתמרץ את היכולות של הגוף , עד שהסוכנות הבינלאומית כנגד סמים בספורט (WADA) הורידה את הקפאין מרשימת החומרים האסורים ב- 2004, ספורטאים רשאים לצרוך קפאין כאוות נפשם לפני ובמהלך תחרויות.
לאור המציאות המשתנה עם הזמן בנושא קפאין, והמחקרים בספרות המקצועית עם המחלוקות לגבי השפעת הקפאין על ביצוע ספורטאים, החלטתי לבצע מחקר בבית ספר תיכון בכפר עין מאהל. בקרב נערים בני גילאים 16-18 במהלך שיעור ספורט. על ידי בדיקת הביצועים שלהם בריצה בשני מקצים מקצה ראשון 60 מטר, ומקצה שני 500 מטר. וכל אחד יבצע שתי ריצות בכל מקצה, אחת ללא צריכת קפאין (כוס קפה) והשנייה עם צריכת קפאין ( כוס קפה). לכן שאלת המחקר של עבודה זו:
האם הקפאין משפר את תוצאות ריצת 60 מטרים או 500 מטרים בקרב בני-נוער בגילאים 16-18 (תיכון)?
והשערת המחקר:
במקצה הקצר 60 מטר יש השפעה חיובית, ובמקצה 500 מטר לא בהכרח תהיה השפעה חיובית.
עבודת המחקר בנויה ממספר פרקים עיקריים, תחילה סקירה ספרותית בנושא סמים וקפאין, לאחר מכן מתודולוגיה, דיון וסיכום. תוך התייחסות להשערת המחקר ושאלת המחקר.
לעבודה זו תרומה רבה למחלקות ספורט בכל בתי הספר, ולסוכנות הבינלאומית כנגד סמים בספורט. ומומלץ להמשיך בחקר סביב שימוש בקפאין והשפעתו על ביצועי ספורטאים בכל המגזרים והמרחבים בארץ.