עבודה זו באה לדבר על פעילות גופנית והשפעתה על נשים בהיריון, על מצב הרוח והדיכאון בעת היריון. מצב הרוח יכול לתרום או לפגוע בפעילות היומיומית של האדן, האדם יכול להיות במצד רוח שלילי או חיובי. המצב החיובי משפיע על האדם מבחינת סיעור מוחות, יצירתיות, וחשיבה יוזמת ומקדמת, ואך גם מצב רוח חיובי יכול לפעול גם לא לטובה. (Blaney, 1986; Forgas, 1992, 1995; גרדנר, 1985; ולואומלה ולאקסון). נושא אחר המתקשרא למצב הרוח הינו הרגשת הדיכאון אשר ניתן להציגו כעצבנות, דכדוך, או מלנכוליה. האדם הדיכאוני עלול לאבד את יכולתו ליהנות מכל הסובב אותו (קפלן וקפלן, 2004).
אך בעבודה זו בחרתי לדון בשאלת המחקר הבאה:
באיזה מידה פעילות גופנית משפיעה על מצב רוחן ומפחיתה מרמת הדיכאון של נשים בהיריון?
שיטת המחקר בעבודה הינה כמותית המתבססת על שאלון מובנה (ראה נספח) הבודק מצב הרוח והדיכאון של נשים בהיריון, ומחולק לשתי קבוצות נשים אחת בהיריון שעושה שפורט והשנייה בהיריון שלא עושה ספורט.
המסקנות שעלו שפעילות גופנית אכן משפיעה במרה גובהה על מצב רוחן ומפחיתה באופן משמעותי את רמת הדיכאון של נשים בהיריון. הן מרגישות שפעילות גופנית עוזרת ומפחיתה מרמת הדיכאון לאחר הלידה ובמהלך הלידה במרה גבוהה מאוד. וגם עוזרת למוטיבציה, למצב הרוח ולהפחתת הלחץ. לכן אין ספק שפעילות גופנית מהווה פעילות שעוזרת ותומכת בנשים שבהיריון.